הגישה הטיפולית
לטיפול רגשי גופנש 

את דרכי כמטפל התחלתי לפני יותר מ-20 שנה. מאז אני מלווה אנשים במסע רגשי וחווייתי, המשלב כלים מעולמות הפסיכותרפיה, העבודה הסומטית (גוף), מיינדפולנס, בודהיזם ותהליכי עומק חווייתיים. בעבודה שלי אני לא מתמקד באבחנה או בשם של בעיה – אלא באדם כולו, על גופו, נפשו ורוחו.

אני רואה טיפול כתהליך ריפוי אינטגרטיבי:

​

הגוף – מספר לנו בכל רגע מה קורה באמת. דרך תחושותיו אפשר לגלות כאב, חסימה וגם אפשרות לשינוי. הגוף הוא גשר חזרה לעצמנו, ולכן חלק מהעבודה איתי כוללת האזנה לשפה הגופנית ולעיתים גם שימוש במגע תומך.

​

הנפש – עולם הרגשות, המחשבות, הפצעים והצרכים שלנו. כאן פוגשים את הילד הפנימי, את הבוגר, ואת הדיאלוג ביניהם. עבודה עם חלקים פנימיים (IFS) מאפשרת לנפש לחזור לאיזון ולחיות עם יותר חופש רגשי.

​

הרוח – החלק בתוכנו ששואל על משמעות, שייכות וייעוד. זה לא חייב להיות דתי או מיסטי – אלא אותו מקום פנימי שמבקש להרגיש שיש טעם וכיוון לחיים.

​

 מהי עבודה חווייתית?

בעולם הטיפול מדברים הרבה – על מחשבות, רגשות, זיכרונות. אבל יש רגעים שבהם המילים לא מספיקות. שם נכנסת העבודה החווייתית.

במקום להישאר רק בשיחה על מה שהיה, אנחנו נכנסים יחד אל החוויה עצמה, ברגע הזה:

זה יכול להיות דרך תשומת לב לנשימה או לתחושה בגוף.

זה יכול להיות דרך דימוי שעולה, זיכרון או קול פנימי שמבקש להישמע.

זה יכול להיות רגע שבו עולה כאב ישן – ובפעם הראשונה מישהו נמצא איתך בו.

העבודה החווייתית מאפשרת לגעת בלב הכאב באופן בטוח ומוחזק.
היא מזמינה את הגוף והנפש לדבר בשפה שלהם – לא רק בשפה של מחשבות.

כך נפתחים מרחבים חדשים:

ריפוי – כי משהו שלא קיבל מקום בעבר, מקבל סוף סוף עדות וחמלה.

עומק – כי אנחנו מגיעים אל השכבות שמתחת למילים, שם מתרחשים השינויים האמיתיים.

מצב תודעה אחר – מפגש עם תכני ליבה בדרך ״עוקפת שכל״ וחשיבה מוכרת רגילה.